בית / הגנה עצמית – כל מה שצריך לדעת
הגנה עצמית בצבא

הגנה עצמית – כל מה שצריך לדעת

הגנה עצמית – רקע כללי וחוקי

הגנה עצמית בבסיסה אומרת שזכותו של אדם להגן על עצמו במצב שנשקפת סכנה לבריאותו, חירותו ו/או חייו. זוהי זכות מוסרית בסיסית.

החוק מסייג זכות זו בכמה פרמטרים, למשל, מידיות (הגנה עצמית תתחיל רק כשהדבר דרוש מאופן מידי ותפסק כשלא). נועד להדוף תקיפה שלא כדין, כלומר, תגובת התגוננות לתקיפה יזומה. סכנה מוחשית (הסתברות גבוהה שתתממש סכנה מוחשית אוביקטיבית ולא דימיונית או תחושה סוביקטיבית). התנהגות פסולה השוללת הגנה, יסוד מידיות (פרופורציה) כלומר מעשה ההתגוננות לא יגרום רעה גדולה יותר מזו שהמתגונן ניסה למנוע.

אמצעים להגנה עצמית

האמצעים שעומדים לרשות אדם מותקף שמגיב על מנת להגן על עצמו תלויים בפרמטרים רבים שחלקם קשורים בזיהוי כמה שיותר מוקדם של התקיפה, יכולות אילתור, נשיאת נשק (חם, קר או מאולתר), חסמים פסיכולוגים, פיזיות (כוח, מהירות וכו'), ניסיון קודם, אימון וידע, קור רוח, אגרסביות, רוח לחימה וכו'.

בדרך כלל לתוקף יהיה יתרון מובנה, כיוון שהוא מחליט על התנאים, התזמון והאמצעים של התקיפה. יחד עם זאת, ככל שלמתגונן יהיו כלים רבים ואיכותיים, כך יגבהו הסיכויים לתוצאה השואפת לרצויה בתנאים לא אידיאלים של תקיפה. דוגמא במאמר.

שלושת מצבי ההתמודדות מול תקיפה

כל פוטנציאל לאקט אלים יכול לפגוש אותנו בשלבים הבאים:

מניעה, שזוהי ההתמודדות האופטימלית עם פוטנציאל למצב אלים, ומשמעותה סיכול/גרימה שלא תהיה תקיפה. למשל, תוקף יבחר פעמים רבות קורבן מזדמן. כיוון שהתוקף קובע את תנאי התקיפה, סבירות טובה שמושא התקיפה שיבחר יהיה אדם שהוא מעריך כחלש יותר, כנוע יותר וככזה שהתקיפה תיצלח מבחינתו.  ככל שתתנהלו בחיי היום יום כאסרטיבים, בעלי ביטחון עצמי, תשמרו על כושר גופני, תהיו עירניים וחיוניים בסביבה, תתנהלו באופן מושכל ותסגלו התנהגות בסיסית שתמנע מכם להראות כקורבן- כך סיכוי שתוקף לא יבחר בכם, אלא ימשיך לאדם אחר. חשוב לזכור שבלתי אפשרי להיות מוכנים כל הזמן לתקיפה על מנת לשפר סיכויים מניעה, ולא רק שהדבר לא יועיל, אלא יזיק משום שהנסיון למוכנות שכזו תגבה מחיר של איכות חיים. הגנה עצמית אבל לא בכל מחיר.

התקפה והגנה

 

תגובה ראשונית.  השאיפה בתגובה הראשונית הינה עצירה מוחלטת של הסכנה על מנת לא להגיע להסתבכות שעלולה לסכן אותנו ואת הקרובים לנו. למשל, התזת תרסיס פלפל בעיניי התוקף ונסיגה, הטלה של התוקף וחניקתו עד לאובדן הכרה, כניסה ברצף אגרופים לפניו של התוקף עד שהוא נסוג או מאבד הכרה, בעיטה איכותית בברך התוקף שיוצרת נזק פיזיולוגי/מכני לתפקוד הברך שלו ונסיגה, התגוננות מניסיון דקירת סכין תוך פתיחת מרחק בבעיטה וירי בתוקף, וכו'. תגובה ראשונית איכותית דורשת ניתוח מהיר ומדיוק של הסיטואציה ויכולת פיזית לדרך הפעולה. תגובה נכונה מורכבת מזיהוי התקיפה בשלב מוקדם (לפני שנגרם לכם נזק שפוגע בתפקוד), החלטה מהירה ואופטימלית של דרך ההתמודדות ופעולה מידית, נחושה ועוצמתית. ניתן לשפר סיכויים בתגובה ראשונית בשלב ההתנהגות המקדימה ובאימונים. התנהגות מקדימה משמעותה יכולת זיהוי כניסה לסביבה בעלת פוטנציאל גבוה לתוקף והכנה פשוטה לפני. למשל, החזקת תרסיס פלפל במצב מוכן ושמירה על עירנות סביבתית לפני שצועדים לתוך חניון מבודד בשעה מאוחרת כדי להגיע למכונית. בנושא של אימונים נרחיב בהמשך. כמו כן, למידת קרב מגע יכולה לעזור כאן מאוד.

אמצעי הגנה עצמית

הסתבכות. הסתבכות תתאפשר כשהתגובה הראשונית לא צלחה לגמרי, כשהתקיפה לא זוהתה ולכן לא היתה תגובה ראשונית או כשהאגו הכניס אותנו לשם. נתחיל מהסוף. לפעמים ניתן לצפות בהתנהגות בעלת פוטנציאל אלים שלא מסכנת אותנו כרגע וניתן למנוע התפרצות שלה בכך שפשוט נמשיך הלאה ולא נלבה אותה. כניסה למצבים אלימים לפעמים זו בחירה ולכן עדיף לבחור שלא. הסתבכות יכולה להווצר גם כאשר לא זיהינו את התקיפה או לא הגבנו נכון ונוצרת כניסה למצב של חיסרון בלחימה. למשל, נדקרתי בגב, הסתובבתי וזיהיתי מחבל. דחפו אותי, נפלתי וזיהיתי את התוקף מנסה לשבת עלי. קיבלתי אגרוף ששבר לי את האף והתוקף ממשיך ברצף אגרופים. ממצבים אילו חשוב לדעת להתאושש ולפעול בכל דרך שתסיים את התקיפה בכמה שפחות נזק לנתקף. אין דרך להתכונן לכל המצבים ולכן נדרשת מידה גדולה של רוח לחימה, אילתור, נחישות, יכולת וידע (וכמובן שגם מזל במישתנים שלא תלויים בנתקף).

כמובן שמניעה עדיפה על התגובה הראשונית שעדיפה על הסתבכות, אם כי הדבר בדרך כלל לא תלוי במותקף.

 

אומנויות לחימה והגנה עצמית

מורים ומתאמנים של שיטות אומנויות לחימה כיום סוברים כי השיטה אותם הם מתרגלים מקנה להם כלים אידיאלים להגנה עצמית. ברוב המוחלט של המקרים הדבר אינו אפילו קרוב לאמת.

ישנן סיבות רבות לנתק התודעתי של מה שניקרא "אומני לחימה" רבים, בין הבנתם את המציאות לבין מציאות עצמה במצבים אלימים ואילו כמה סיבות על קצה המזלג:

שמירה על מסורת – מיומנויות לחימה קיימות ומתפתחות אלפי שנים. על מנת לנסות לשמר ידע כזה מבלי הצורך להלחם, במקומות מסויימים מיצרים קטות ותנועות מסויימות שאולי התאימו ללחימה עם שיריון על סוס או מתאימות ללחימה בנשקים עתיקים כמו נגינטה, חרב, חנית וכו' אך כיום, מתאמנים באומנויות לחימה מסורתיות ממשכים לתרגל את תבניות התנועה כפי שהם מפרשים ומנחשים שהיה צריך לזוז פעם תוך ניסיון למצוא צידוקים מודרנים ורלוונטים, ולכפות תנועות אילו גם על לחימה לא חמושה. כמובן שאין קשר בין לחימה חמושה (שום לוחם שפוי לא יצא לקרב בלי נשק) ללחימה לא חמושה (שמשמשת לספורט, הופעות, תחביב והגנה עצמית של אדם לא מוכן). זהו מעין ניסיון להתאים את המציאות הקרבית האוביקטיבית לטכניקות הקיימות (במקום האמת ההפוכה ובמקום פשוט לקחת שני חרבות ממוגנות, לעלות על סוס ושיריון, לשחק בקרבות ולהשתפר). דינאמיקה זו אינה מקנה יתרון להגנה עצמית במקרה הטוב ובמקרה הסביר – יוצרת חיסרון בהתמודדות אמיתית של הגנה עצמית.

תבניות תנועה – כל מיומנות פונקציונלית מתכנסת ומפתחת תבניות תנועה מסוימות ולפעמים השלב הראשוני בתרגול מיומנות דורש חיקוי תבניות תנועה של מנוסים וותיקים יותר. העיניין הוא, שבאומנויות לחימה רבות, ישנם חמש בעיות עיקריות: 1. נשארים בשלב החיקוי, "מקדשים" תנועות אילו ולא מתקדמים משם. 2. לא בודקים פונקציונליות. 3. לא בטוח שתבניות התנועה נבדקו פונקציונלית על ידי הותיקים שחיקינו אותם. 4. אין הקשר תנועתי – כלומר בדרך כלל אין  את הגדרת הבעיה המדוייקת שהמיומנות היא הפתרון שלה ומהן הגבולות של הבעיה. 5. אין בקרה על השיפור או הנסיגה – איך משתפר באמת מי שמתקשה להצליח מול הבעיה ולא מול תבנית ריקה.

סימולציות – אומנויות לחימה, גם אילו שנוצרו באופן מוצהר להגנה עצמית, מסמלצות במקרה הטוב באופן מוגבל וצר מאוד. הדבר נובע ממגבלות בטיחות והינמעות מפציעות, חוסר ניסיון/הבנה של איך לתרגל/לסמלץ, חוסר נסיון/הבנה של דינמיקות קרביות אמיתיות או שאומנות הלחימה הינה ספורטיבית ומוגבלת בשל כך בחוקים, למשל בג'ודו אסור להכות באגרופים ובעיטות כיוון שהוא עוסק בהטלות, באיגרוף אסור לבעוט ואסור להטיל, בג'יוג'יטסו אסור להכות, בטקוון דו אם נופלים לקרקע – עוצרים וקמים וכו'. סימולציות מוגבלות אך איכותיות טובות לעין שעור מניסיון גרוע ליצור סימולציות רחבות שאינן מדידות.

עיקרון הספציפיות – כשמתאמנים על מיומנות מסויימת משתפרים בדיוק באותה מיומנות ובסביבה דומה לסביבת האימון. אימון במיומנויות בעלות קוים דומים וקרובים יכול לשפר גם כן את אותה מיומנות  אבל באופן עקיף ומתון. אם רוצים להשתפר בג'יוג'יטסו רצוי להתאמן בג'יוג'יטסו ולא בתנועות חביבות ולא קשורות. אם רוצים להשתפר בהגנה עצמית זה קצת יותר מורכב כיוון שקשה מאוד להגן על עצמך באמת מבלי שיתקיפו אותך עם כוונה לפגוע. תרגול תבניות תנועה של אומנויות לחימה על מזרן רחב באוירה טובה עם חברים לאימון בסימולציות מוגבלות ביותר שנגועים בטקסיות – לא דומים לדקירות סכין בגב ממחבל כשאתה לא מוכן.

מצבי דחק וסימולציות פסיכולוגיות – מצבים נפשיים משפיעים באופן ישיר על יכולת תפקוד ורזולוציות חשיבה/תנועה. קשה מאוד לתרגל מצב נפשי כזה באימון וליישמו בהגנה עצמית.

יחד עם זאת, אין ספק שאומנויות לחימה שמשלבות בכל אימון קרבות בעלי התנגדות אמיתית של המתרגלים (סימולציות אותנטיות מוגבלות) שניתן לקבל פידבק בזמן אמת ולהשתפר בשל כך – יתנו יתרון יחסי ומוגבל באותו תחום. כלומר, לא משנה הקנקן (הטכניקה) אלא מה שבתוכו (אופן התרגול). למשל: איגרוף ישפר אגרופים, ג'יוג'יטסו ברזילאי ישפר לחימה מטווח קרוב, היאבקות וג'ודו ישפרו הטלות ויציבות, איגרוף תאילנדי ישפר לחימה בעמידה מטווח בינוני. שליטה בכל אלו יעזרו באופן וודאי למקרה של הגנה עצמית.

ישנן אומנויות לחימה שמהותן המוצהת הינה הגנה עצמית, למשל: קרב מגע. והכלל נשאר זהה – אופן התרגול, סימולציות צמודות מציאות, והקרבות אימון הם אילו שיתנו יתרון למצבי הגנה עצמית. הבעיה באומנויות לחימה מסוג זה בדרך כלל היא שהטכניקות הנילמדות הינן "ללא חוקים" (כמו בסיטואציה קרבית אמיתית) ובלתי ניתן לתרגל סימולציות תוך שילוב של טכניקות אילו ללא פציעה. על כן התרגול לוקה בחסר. אין עדויות מחקריות על כך שלימוד שיטות לחימה יעודיות להגנה עצמית עדיפות על אומנויות לחימה אחרות.

כמה טיפים קצרים להגנה עצמית

ריכזנו כאן כמה נקודות פשוטות שאולי יתנו כיוון נכון למחשבה על הנושא:

מודעות מודעות היא הצעד הראשון. תקיפה יכולה לקרות לכל אחד ואחת. לא צריך כמובן להלחץ אבל רצוי לקבל את העובדה שזה נכון.

הכנה אם רוצים לשפר ביצועים צריך להתאמן. אפשר להצטרף לקורס קצר ומקצועי בהגנה עצמית או לקבוצה של אומנויות לחימה עם דגש על סימולציות. להגנה עצמית מומלץ איגרוף, אגרוף תאילנדי, ג'יוג'יטסו ברזילאי, קרב מגע. מעבר לשם של המיומנות – חשובה המקצועיות של המאמן. מי יודע, אולי אפילו תתמכרו לעיניין.

שימוש בנשק שימוש בנשק מקנה יתרון ברור בהגנה עצמית, וכן, זוהי ברירת המחדל העדיפה. השימוש בנשק חם דורש רשיון ועל מנת לקבל רשיון נדרשת הכנה, תרגול, אימון והכרת הנהלים. על כן לא נפרט פה על נשק מסוג כזה. הנשקים הקרים יכולים להיות מאולתרים או יעודיים ונחלקים לנשקים חדים, כהים או כימי/אלקטרוני. נשק כימי/אלקטרוני מומלץ להגנה עצמית כיוון ששימוש בנשק כזה אינו מצריך רמת מיומנות גבוהה, אינו מצריך נתונים פיזיים מיוחדים (ולכן מתאים מאוד גם להגנה עצמית לנשים) ואינו יוצר נזק בילתי הפיך לתוקף. שיחרור ניצרה ולחיצה על כפתור  משחררים גז מדמיע/תרסיס פלפל/זרם חשמלי שינטרל באופן זמני את התוקף. אם אין בנמצא נשק כזה, אפקטיבי מאוד להשתמש בנשק חד שמצד אחד יכול לנטרל תוקף ללא צורך בהרבה כוח אך מצד שני עלול ליצור נזק בלתי הפיך לתוקף. שימוש בנשק כהה דורש רמת מיומנות גבוהה יותר, מצריך כוח ותנופה ומצריך שליטה על הטווח. כמובן שאם אין נשק בכלל, יש להכות ולהשתמש בחלקי הגוף השונים על מנת לנטרל את התוקף ולצאת מאזור סכנה.

– נקודות תורפה – ישנם נקודות מסויימות בגופו של התוקף שלשם יש לכוון את ההתקפות שלנו. נקודות אילו עדיפות על איזורים אחרים כיוון שהן ינטרלו באופן מהיר יותר את התוקף. לפניכם רשימה חלקית בלבד של נקודות התורפה על פי צורות ואמצעי התקיפה:

שימוש בנשק כימי (גז מדמיע/תרסיס פלפל) – יש לכוון את עיקר הרסס לפתחי הפנים של התוקף (בעיקר עיניין ואף) בהתזה מתמשכת תוך כדי תיקון כיוון ההתזה בהתאם לתנועת התוקף כל הזמן.

שימוש בנשק אלקטרוני (שוקר חשמלי לסוגיו) – יש לשחרר את השוק החשמלי למרכז גופו של התוקף תוך הימנעות נגיעה נוספת בו (על מנת לא לסגור מעגל חשמלי איתו ולהתחשמל גם כן.

שימוש בנשק חד (יעודי:סכין, דוקרן/מאולתר:פצירה, סיכת ראש, עט פתוחה וכו') – יש לדקור באזור הפנים, עיניים, צלעות, צוואר)

שימוש בנשק כהה (יעודי:אלה/מאולתר:מטריה, חגורה עם אבזם כבד, עקב של נעל, מקל וכו') – יש להכות ברצפים לפנים, צוואר, עורף, מפשעה, אצבעות ידיים וכו')

שימוש בהתקפות עם חלקי הגוף (אגרופים, בעיטות, מרפקים, ברכיים, נגיחות) – יש לפגוע באיזור הפנים, צלעות תחתונות, מפסעה, עורף, ברכיים. באמצעות השיניים ניתן לנשוך כמעט בכל חלק בגוף ובייחוד באוזניים, צוואר, אף וכו'. האצבעות יכולות להכות ולחחוץ לכיוון העיניים. חשוב לזכור כי בכל סוגי המכות ובכל סוגי הנשק (להוציא נשק כימי/אלקטרוני/חם) יש להכות ברצפים חזקים ומהירים ולשלב בין סוגים שונים של הכות ואיזורי פגיעה.

ההגנה הכי טובה זו התקפה. התגוננות אל מול תוקף אלים אינה יכולה להיות פאסיבית. התגוננות אך ורק כתגובה תהיה תמיד באיחור ותמיד תאפשר יתרון לתוקף. הדרך הנכונה להגנה עצמית מתוך סיטואציה אלימה היא ליזום התקפות רבות ואפקטיביות ככל האפשר ובכך לפגוע בתוקף. מעבר לפגיעה לצורך ניטרול בתוקף, כשהוא עסוק בלהתגונן – הוא פחות אפקטיבי בעצמו.

ניתוק מגע כשאפשר. ניתוק מגע נכון במצב התמודדות מניעתית וגם במצב של ניטרול זמני של התוקף שיוצר חלון הזדמנות לניתוק מגע. ניתוק מגע יכול להיות זמני וקצר על מנת לשפר עמדה, למשל: התרחקות על מנת לשלוף אקדח.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *