בית / אומנויות לחימה / שיטות לחימה
אומנויות לחימה שונות

שיטות לחימה

מהן 'שיטות לחימה'?

 

שיטות לחימה הן סוג טכניקת לחימה גופנית, הנוטלת עקרונות ופרקטיקות שונים מעולמן של אומנויות הלחימה השונות (מג'ודו – הטלות; מקראטה – אגרופים; מארניס – עבודת סכינים), אך מדגישה פחות את האומנות שבאומנויות אלה ויותר את עצם התרגול של מצבי תקיפה והגנה ממשיים שהיא מתרכזת בהם, לשם התמודדות עם תוקפים, למשל תקיפת חניקה או תקיפת סכין. שיטות הלחימה המרכזיות בשימוש בישראל הן קרב מגע ו'קפא"פ' (קרב פנים אל פנים).

 

אם משילים מאומנויות הלחימה את הממד הספורטיבי והאומנותי וכל מה שאינו טכניקה גרידא, אזי ניתן לומר שנותרים עם מה שמכונה שיטות לחימה. במובן זה ניתן גם להגיד כי שיטת לחימה היא שלב מקדים לאומנויות הלחימה. ידוע כי כל אומנויות הלחימה שורשן מהתקבצות של טכניקות לחימה סתם, אשר צברו במהלך הזמן ממדים מסורתיים, נפשיים ורוחניים.

 

אומנויות לחימה ושיטות לחימה: השוואה​

נהוג להגדיר לפעמים את שיטות הלחימה כאומנויות לחימה מודרניות או פרקטיות יותר. מטרתן להקנות למתרגל כלים יעילים עד כמה שאפשר לשם התמודדות עם מניפה רחבה של מצבי תקיפה שכיחים פנים אל פנים, בפרק זמן קצר ככל האפשר.

הגדרה מקיפה ורחבה המקובלת לפעמים מתייחסת ל'טכניקות לחימה או קרביות' (Bu Jutsu), ולפיה כל טכניקות הלחימה שייכות לאותו תחום, בין אם 'אומנויות' ובין אם 'שיטות'. ואולם גישה שונה מאתרת ביניהן, כאמור, הבדלים תהומיים.

אמנם מההיבט הטכני, שיטות ואומנויות הלחימה הן דומות, והרי אומנויות הלחימה הן בדרך כלל המקור של הטכניקות. ההבדל הוא בעיקר בצביונן התרבותי המיוחד של האומנויות, בקוד הלבוש, בסוגיות הנוגעות למשמעת ובאטיקט היפאני המסורתי הרווח ברובן, לעומת השיטות הישראליות של לחימה, שגם אופיין הוא יותר ישראלי. כאמור, בשיטות אין פן רוחני קלאסי, אלא התמקדות בביצועים ממוקדי הגנה עניינית. בעולם שיטות הלחימה בישראל נהוג לראות בממד המסורתי דבר מה מיושן, ואולי יש בכך גם חסרון. מצד אחד, היתרון שבכך הוא שהשיטות מסוגלות לאמץ תרגילים יעילים ורלוונטיים מכל עולמות הלחימה, ואין להן הגבלות שמסורת מחייבת. בזה היא עניינית ביותר ומאפשרת יעילות גבוהה ומוכחת. מה שלא עובד, לא מאומץ אל השיטה. מצד שני, היעדר של גוף ידע מתוכלל אשר התהווה באופן קפדני במשך מאות שנים והועבר בצורה ישירה ואינטימית, אפילו סודית, מדור לדור, אולי לא מאפשר לשיטות הלחימה איזו מהות של שלמות ואינטליגנציה מסדר גבוה יותר בביצוע.

יתכן כי הפער הרוחני הוא המשמעותי ביותר. הפן הנפשי רוחני, המדיטטיבי למשל, הוא בעל מהות מאוד מובהקת באומנויות הלחימה.

לגופו של עניין, השוואה של האפקטיביות של שיטות לחימה לעומת אומנויותיה, מגלה כי באופן מידי יותר, שיטות הלחימה עולות על האומנויות מבחינה מעשית. הן עושות עבודה פרקטית ורצינית על יצירת קיצורי דרך ופישוט של טכניקות מורכבות שלא לצורך. כך, אם מעוניין אדם לרכוש כלי הגנה או תקיפה בזמן קצר, חצי שנה למשל, אין ספק ששיטות הלחימה הן יעילות יותר. לכן גם אימצו אותן צבאות וכוחות לחימה רבים אחרים בעולם.

למרות זאת, לטווח הארוך, אם אדם לומד אומנות לחימה במשך שנים רבות, הוא מסגל לעצמו דיוק ומיומנות מדרגה אחרת. אכן דרושות לעתים קרובות עשר שנים תמימות רק כדי להתחיל להבין את הטכניקות של אומנויות הלחימה לעומקן. לעומת המיומנות שכאן, שיטת הלחימה עשויה להיראות מרושלת ממש ואף לא יעילה. ואולם קשה לבחון את יעילותה של אומנות הלחימה ברחוב או במצב התקפה ממשי אחר, שכן היא מותרת לשימוש לא ספורטיבי רק במקרים קיצוניים של איום ברור לחלוטין על החיים. אומנויות הלחימה מתרכזות קודם כל בעקרונות ולא בטכניקות, ולעתים הטכניקות משמשות אף ככלי מתודי בלבד להבנת העקרונות העמוקים שבתשתיתן.

לאחר שאמרנו כל זאת, אפשר להוסיף כי אולי לא ניתן באמת לערוך השוואה בהירה בין שיטות הלחימה לבין אומנויות הלחימה. אלה הם שני עולמות שונים, שיש להם אוריינטציה ומטרות אחרות, ובהרבה מובנים אפילו מנוגדות לגמרי.

אולי יעניין אותך גם

קונג פו

קונג פו

'קונג פו' – מספר היבטים   הקונג פו היא מאמנויות הלחימה הסיניות המסורתיות העתיקות ביותר. …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *